הקסם שיש בתמונות שחור לבן

מה יש בצילומי שחור לבן שמושך את תשומת ליבנו וגורם לנו לאהוב אותם כל כך?
העולם שלנו שופע בשלל צבעים מרהיבים.
רוב התצלומים שאנו צורכים היום הם בצבע. המגזינים שלנו מפוצצים בצבעוניות עזה, וכך גם המדיות החברתיות שלנו.
בימינו נדיר להדליק את הטלוויזיה או ללכת לקולנוע ולצפות בסרט בשחור לבן.
אבל למרות הגיוון השופע הזה של דימויים צבעוניים בחיינו, צילומים בשחור/לבן עדיין תופסים מקום בולט בליבנו והוא בחירה מכוונת ואסתטית עבור הרבה צלמים, אוצרים ואספני אמנות.

אז מה הסיבות שצילום בשחור/לבן מצליחים להלך עלינו קסם?

החל מההשפעה הרגשית שלו ועד לאופן שבו הוא יכול לכוון את המיקוד שלנו או למשוך אותנו לתחושת זמן שונה, יש סיבות רבות לכך ששחור ולבן ממשיך לשמור על ייחודו:

איכות נצחית לצילומים

עבורי שחור ולבן הוא הבסיס הקלאסי, שבו ניגודיות, צורה ואור הם אלה שמעסיקים את עיני הצופה ויוצרים חוויה ויזואלית ייחודית.
מבחינתי, המונוכרומטיות (חד-גוון) מאפשרת למהות הנושא לזרוח כי היא מסירה את הסחות הדעת של הצבע.
כצופים דבר זה מאפשר לנו להתמקד יותר בנושא, בקומפוזיציה וברגשות המתעוררים בנו.

הדגשה

ללא צבע, תמונות בשחור-לבן מדגישות ניגודים באור ובצל, הן מבליטות טקסטורות, צורות ופרטים שיתכן והיינו מתעלמים מהם בתמונות צבעוניות
צילום שחור לבן עוסק רק בגוונים, משחור עמוק ללבן טהור וכל הגוונים שביניהם.
המעברים והאיזון בין הגוונים הוא כלי נהדר להדגשה של אווירה, בין אם דרמטית או רכה.

הפשטה

היעדר צבע מפשט את התמונה, ועוזר לנו להתמקד במרכיבי הליבה של הצילום – כגון קווים, צורות, הבעות, מסר – מבלי להיות מושפעים מהצבע.
לדעתי האישית, היכולת להתענג על ההפשטה בהתבוננות בצילום שחור/לבן, מאפשרת לנו חיבור רגשי ישיר ומיידי מהלב, סוג של מענה לכמיהה עמוקה של כולנו לפשטות, להפחתה של העומס הוויזואלי שאנחנו רגילים אליו. כולנו הרי רוצים לפשט מעט את המציאות..

הבלטת מצב רגשי

תמונות בשחור/לבן מעוררות לעתים קרובות תחושה של נוסטלגיה, מלנכוליה או התבוננות מעמיקה יותר.
יש בהן את היכולת לגרום לנו להרגיש רציניים או עמוקים יותר, לעיתים קל להן יותר להדהד את המצב הרגשי שלנו.

משמעות היסטורית

לצילומים בשחור לבן יש משמעות היסטורית וגם על – זמנית.
מאחר ובמרבית השנים מאז המצאת הצילום בשנת 1826, השתמשו צלמים בדימויים בשחור/ לבן, אנו מקשרים צילום כזה, במודע או שלא, עם תחושה של היסטוריה ומורשת.
צילום בשחור לבן הוא דרך לחבר את ההווה עם העבר ואולי לשהות בזמן ההתבוננות ברגע נטול תחושה של כאן ועכשיו. ניתוק שיוצר רגע של חוויה על-זמנית.

ביטוי אומנותי

שחור לבן מסמן כוונה אמנותית של הצלם.
עולם נטול צבעים הוא עולם דמיוני, מנותק מכבלי המציאות. העין של הצופה מתבקשת לרגע להתעלם מהצבע ובמקום זאת להגיב לאלמנטים כגון ניגודיות, מרקם, קו וצורה בלבד ובכך יוצרת דרך שונה לחלוטין של ראייה מעוררת רגשות.
עבורי, לצילומים בשחור לבן יהיה תמיד מקום של כבוד. של רגש עמוק של פליאה, אפילו נחמה.
הם תמיד יחזירו אותי לרגעי האושר של ילדותי, כשהייתי בא לבקר את אבא שלי והיינו פותחים מעבדה להדפסת תמונות שחור / לבן אצלו במטבח.
הרגע הזה שבו דף נייר הצילום מוכנס לקערת הפיתוח, כתמים שחורים מתחילים להופיע על גבי הנייר הלבן ומתגבשים בהדרגה לכדי תמונה, נחרט אצלי כרגע של קסם טהור.